ירושלים כמרכז לשלושת הדתות ומסעי הצלב
יחידת הלימוד בוחנת את תולדות ירושלים ועם ישראל בימי הביניים (המאה ה-11 עד ה-13), תוך התמקדות במאבק הדתי והפוליטי על העיר המקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות
. הלימוד נפתח במושג קדושת ירושלים ובמניעים למסעות הצלב, ומתעכב על ההשלכות הטרגיות של פרעות תתנ"ו וגילויי מסירות הנפש על קידוש השם
. בהמשך, היחידה עוסקת בהקמת ממלכת ירושלים הצלבנית, שאופיינה באיסור על מגורי יהודים בעיר
. נקודת המפנה המרכזית המוצגת היא ניצחונו של צאלח א-דין בקרב קרני חיטין, שהביא לכיבוש המוסלמי של העיר ולאפשרות המיוחלת לחידוש היישוב היהודי בירושלים ועליית יהודי התפוצות
. היחידה חושפת את הפער שבין החזון הדתי למציאות ואת זיקתו הבלתי פוסקת של עם ישראל לארצו
