שימוש בחוקי הלוגריתמים בחקירת פונקציה לוגריתמית – האם ומתי כדאי?
מערך שיעור שמעמיד במרכזו שאלה שמורים נוטים "להנחית" כהוראה יבשה: מתי מסוכן להשתמש בחוקי הלוגריתמים בעת חקירת פונקציה? במקום להצהיר על הכלל מראש, התלמידים נחקרים לגלות אותו בעצמם - שני תלמידים פותרים את אותה משוואה לוגריתמית בשתי דרכים (חוקי לוגים מול הגדרת הלוגריתם), מקבלים תוצאות שונות, ומופתעים לגלות שאף אחד מהם לא טעה. הדיון שנוצר סביב הפער מוביל אותם בעצמם לחשוב על תחום ההצבה כגורם המכריע, בדומה לקושי המוכר מהעלאה בריבוע. המורה מתפקד כמנחה שאלות בלבד, נמנע מלתקן או לרמוז, ומגייס במכוון את התלמידים שבחרו בכל דרך פתרון להצגה על הלוח - למידה מבוססת "הצמחה במקום הצנחה".
